אושוויץ
דף מידע למשתתפים ביום הנוער העולמי 2016

AR - DE - EN - ES - FR - GR - HE - IT - JA - KO - PL - PT - RO - RU - SV - UA - ZH

 
"אושוויץ" הוא שמה הגרמני של העיירה הפולנית אושוויינצ'ים. לאחר שגרמניה פלשה לפולין וכבשה אותה, היא סיפחה את שטחיה לרייך הגרמני. כדי להכחיד את האליטה הפולנית וכך למנוע את הקמתן של תנועות התנגדות והתקוממות, השליטים הגרמנים הקימו את מחנה הריכוז אושוויץ ביוני 1940. בשנים שלאחר מכן, המחנה גדל ללא הרף ונוספו לו מטרות חדשות, העיקרית שבהן – השמדה המונית של האוכלוסיה היהודית. האוכלוסיה הפולנית גורשה משמונת הכפרים שמקיפים את המחנה ושטחיהם סופחו למחנה, שהגיע לגודל של 40 קילומטרים רבועים. רוב הבניינים הוחרבו ובמקומם הוקמו חוות חקלאיות ומשקים חיים. נוסף על כך, הוקמו מחנות במפעלים, בבתי יציקה ובמכרות. בסופו של דבר, אושוויץ כלל יותר מ40 מחנות שונים. האסירים לא זכו ליחס של בני אדם. במקום שמם, ניתן להם מספר סידורי והיה עליהם לעבוד בכפייה. האסיר הממוצע שרד במחנה פחות משנה. לא היו קברים ואפר הנספים פוזר לכל עבר.
 
הקבוצות הבאות שולחו לאושוויץ: החל משנת 1940בין 140,000 ל150,000 פולנים, מחציתם נרצחו; בשנת 1941, לאחר שגרמניה פלשה לברית המועצות, לפחות 15,000 אסירים פוליטיים סובייטים, כמעט כולם נרצחו; החל משנת 1942, בחסותו של מה שכונה "הפתרון הסופי לשאלה היהודית", כ1,100,000 יהודים מכל רחבי אירופה ומתוכן כ900,000 נרצחו בתאי הגזים עם הגעתם למחנה וכ100,000 נספו במחנה עצמו; החל משנת 1943, כ23,000 בני סינטי ורומה שמתוכם שרדו רק כ2,000. כמו כן, היו גם אסירים אחרים, רובם יריבים פוליטיים של הנאצים מצ'כוסלובקיה, ברית המועצות (בלארוס, רוסיה ואוקראינה), צרפת, יגוסלביה ומדינות אחרות, ביניהן גרמניה ואוסטריה. כמו כן, נשלחו למחנה גם עדי יהוה, הומוסקסואלים ואסירים "אסוציאליים" ועבריינים שנשלחו ל"חינוך מחדש". 
 
באנדרטה שהוקמה במקום, אנו פוגשים היום אנשים מכל רחבי העולם שמושפעים עד עמקי נשמתם מזכרון אושוויץ. ההקשרים שונים: היהודים זוכרים את ההשמדה הכמעט מוחלטת של העולם היהודי באירופה הנוצרית ברובה – את השואה. הפולנים זוכרים דיכוי וטרור מגרמניה הנאצית הנאו-פגאנית ואת התנגדותה של חברה ששורשיה נטועים עמוק בנצרות. אזרחי מדינות ברית המועצות לשעבר זוכרים את שחרורה של אירופה מהפשיזם בידי הצבא האדום ואת "המלחמה הפטריוטית הגדולה" (מלחה"ע ה2). עבור גרמנים, אושוויץ הוא תזכורת לכשלון הגדול ביותר בתולדות עמם ואתגר שקורא להתחדשות מוסרית. ישנם צדדים רבים לזכרון המקום הזה. כיום, אושוויץ הוא אות אזהרה לעולם כולו וכל אחד חושב על הקשרים והשלכות למצבו שלו. הכנסייה הקתולית זוכרת את הקדושים שמתו על מזבח האמונה בהתנגדות לנאציזם, אך גם את אשמתה במסורת נוצרית אנטי-יהודית.
 
באושוויץ, אנו נוגעים בפצע פתוח שטרם החלים. הפצע הזה קשור לזהות שלנו. מי אני הייתי בזמן הזה? מי אני היום, האם אני ממלא את אחריותי כלפי בני האדם וכלפי האל? הפצע הזה קשור אף יותר למערכות היחסים שלנו. אושוויץ החל בהרס היחסים שבין בני האדם; "האחרים" לא זכו ליחס של בני אדם. כיצד ניתן להשיב את האמון שלנו איש ברעהו? הריפוי שלאחר אשוויץ הוא עניין של מערכות יחסים.
 
ואלוהים? אפילו האפיפיור בנדיקטוס השישה עשר אמר: "במקום כזה, המילים נכשלות. בסופו של דבר, רק דממת אימים יכולה לעמוד פה – דממה שהיא עצמה זעקה לאלוהים מעומק הלב: אדון, מדוע עמדתם נאלם? כיצד סבלת כל זאת? בדממה, אפוא, אנו מרכינים את ראשנו בפני שורותיהם האינסופיות של מי שסבל כאן והוצא כאן להורג ..." (28.05.2006).
 
אך המקום הזה מכיל גם סימנים לנוכחות האלוהים והאנושות. בעולם השנאה הזה, היו לאהבה מספר נצחונות. ביוני 1979, האפיפיור יוחנן פאולוס השני אמר: "במקום הטבח הנורא הזה [...] האב מקסימיליאן קולבה מסר עצמו מרצון עבור אחיו למוות בבונקר הרעב וכך ניצח ניצחון רוחני הדומה לזה של המשיח עצמו [...] כמה נצחונות דומים היו כאן? הניצחונות הללו הושגו בידי אנשים בעלי אמונות שונות, אידיאולוגיות שונות ובוודאי שלא רק בידי מאמינים. אנו רוצים לאמץ לחיקינו כל אחד מהניצחונות הללו, כל אחד מגילויי האנושויות הללו, בהערכה עצומה. הם היו הניגוד למערכת שמבוססת על שלילה מערכתית של כל מה שאנושי. במקום חורבן עצום לאנושיות ולכבוד האדם – נמצא ניצחון האנושיות!".
 
אידית שטיין הקדושה, הנזירה הכרמליתית תזרה בנדיקטה של הצלב, אחת מהקדושות המגינות של אירופה, נרצחה באושוויץ–בירקנאו בשל מוצאה היהודי. האפיפיור יוחנן פאולוס השני אמר: "החל מעתה, כשאנו מציינים מידי שנה את זכרה של הקדושה החדשה הזו, עלינו לזכור גם את השואה, את התכנית האכזרית להכחיד עם – תכנית שגבתה כקורבן מיליונים מאחינו ואחיותינו היהודים. יאר ה' פניו עליהם ויחונם" (ראה דברים ו:25 והילך)" (11.10.1998). "קולה התמגז עם זעקתם של כל קורבנות האסון הנורא הזה, אך בה בעת אוחד עם זעקתו של המשיח על הצלב, שהעניק לסבל האנושי יכולת מסתורית ונצחית להניב פרי לרוב" (1.10.1999).
 
מאז מלחמת העולם השנייה, הכנסייה הקתולית וגופים אחרים עסקו רבות בתיקון היחסים בין נוצרים ליהודים ובין פולנים לגרמנים. הדבר מורגש גם באושוויץ/אושוויינצ'ים. האפיפיור בנדיקטוס השישה עשר סיים את ביקורו באושוויץ-בירקנאו במילים הבאות: "בחסד האל, יחד עם טיהור הזיכרון שמקום האימים הזה דורש מאתנו, צצו מספר יוזמות שמטרתן להגביל את הרע ולהגביר את הטוב. רק לאחרונה נפלה בחלקי הזכות לברך את המרכז לדיאלוג ולתפילה. בשכונה לידו, הנזירות הכרמליתיות חיות חיים של היחבא, בידיעה שהן מאוחדות בדרך מיוחדת לרז צלבו של המשיח ומזכירות לנו את אמונתם של הנוצרים, שמכריזה שאלוהים עצמו ירד לשאול הייסורים וסובל עמנו. באושוויינצ'ים נמצא מרכז מקסימיליאן קולבה והמרכז הבינלאומי לחינוך על אושוויץ והשואה. כמו כן, ישנו מרכז בינלאומי למפגש בין צעירים. ליד אחד מבתי התפילה העתיקים נמצא המרכז היהודי. לבסוף, האקדמיה לזכויות אדם מוקמת בימים אלו. כך, ישנה תקווה שמקום האימים הזה יפוך בהדרגה למקום עבור חשיבה בונה ושהזיכרון יטפח את ההתנגדות לרוע ויקדם את ניצחון האהבה".
 
מכאן, שביקור באנדרטה איננו רק מאורע חינוכי, אלא גם מתן כבוד למתים, חשבון נפש, הכרזת אמונה ושאיפה לחיים של פיוס. אנו מביאים כל זאת בתפילה בפני אלוהינו הרחמן ומבקשים עזרה כדי שנוכל להיות לו כלים של שלום.
 

המרכז לדיאלוג ולתפילה באושוויינצ'ים
Centrum Dialogu i Modlitwy w Oświęcimiu 2016
www.cdim.pl